פסק דין ורד פרי | הצעות חוק לתיקון הפקודה בעקבות פסק הדין

הצעות חוק לתיקון הפקודה בעקבות פסק הדין

הצעת חוק פרטית

לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, עוד טרם מתן פסק הדין בבית המשפט העליון, הגישה קבוצה של חברי הכנסת הצעת חוק פרטית לתיקון פקודת מס הכנסה,[17] שמטרתה הסדרת התמיכה בהורים עובדים. הצעת החוק לא באה לבטל את מנגנון ההכרה בהוצאות שנקבע בפסק הדין, אלא להוסיף מנגנונים של נקודות זיכוי ומענק למי שהכנסתו נמוכה מסף המס (ולכן הכרה בהוצאות אינה מועילה לו).

הדיון בהצעה זו נפסק עם התפזרותה של הכנסת ה-17.

הצעת חוק ממשלתית

תוצאת הפסיקה בבית המשפט העליון לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה).[3]

מחוסר אפשרות פוליטית לבטל כליל, באמצעות שינוי הפקודה, את ההכרה בהוצאות השגחה, גיבש משרד האוצר תזכיר חוק[18] למתן הקלת מס אחרת, נמוכה יותר, להורים עובדים. לאחר אישור התזכיר על ידי הממשלה הגישה הממשלה לכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 171 והוראות שעה), התשס"ט-2009.[3]

לפי הצעת האוצר, ההקלה תינתן לאם וכן לאב במשפחה חד-הורית בצורת נקודת זיכוי אחת נוספת בעד כל אחד מהילדים החל משנת המס שלאחר שנת לידתו ועד שנת המס שבה מלאו לילד חמש שנים (שוויה של כל נקודת זיכוי עמד באותה עת על 197 שקל). כדי למנוע זעזוע תקציבי, הוצע שההקלה תינתן באופן הדרגתי: בשנת 2011 תינתן נקודת זיכוי בגין כל ילד עד גיל שנה בלבד, בשנת 2012 תינתן נקודת זיכוי בגין ילדים עד גיל שנתיים, ב-2013 תינתן נקודת זיכוי בגין ילדים עד גיל שלוש, ב-2014 תינתן נקודת זיכוי בגין ילדים עד גיל ארבע, ובשנת 2015 תינתן נקודת זיכוי נוספת בגין כל ילד עד גיל חמש.

על מנת לבטל את ההכרה בהוצאות השגחה על ילדים, כפי שנקבע בפסק הדין, מחליפה ההצעה את ניסוחה הקצר של פסקה (1) בסעיף 32 לפקודה, "הוצאות הבית או הוצאות פרטיות", בניסוח מפורט:

הוצאות שאינן הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, לרבות הוצאות הבית, הוצאות פרטיות, הוצאות שהוצאו לשם הגעה למקום ההשתכרות ולשם חזרה ממנו, והוצאות שהוצאו לשם טיפול בילד או השגחה עליו או לשם טיפול באדם אחר או השגחה עליו; בפסקה זו, "הוצאות כרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה" - הוצאות המשתלבות בתהליך הטבעי של הפקת ההכנסה ובמבנהו הטבעי של מקור ההכנסה, והמהוות חלק בלתי נפרד מהם.

במהלך הדיון בוועדת הכספים שונה נוסח החוק, והוחלט שנקודת הזיכוי הנוספת תינתן החל משנת 2012 בגין כל ילד עד גיל חמש. כן נקבע שבשנות המס 2011-2010 תורחב תחולתו של מענק מס הכנסה שלילי, והוא יינתן גם לאישה (ולגבר שהוא ראש משפחה חד-הורית) שלה ילד שטרם מלאו לו שנתיים בשנה שבגינה ניתן המענק. הוחלט גם על הטבות נוספות, שלא בתחום המיסוי, לאמהות עובדות.[19] ב-14 ביולי 2009 אושרה הצעת החוק בקריאה שנייה ושלישית.[20]

פרשנויות לחוק

בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר: "החקיקה המוצעת ... מבקשת לקבע את ההלכה הנוהגת עד למועד תחילתה של ההלכה שנקבעה בפסק הדין",[3] ובמילים פשוטות: החקיקה באה לבטל את השפעתו של פסק דין ורד פרי. ואכן, הפרשנות המקובלת לתיקונו של סעיף 32 לפקודה, השולל במפורש הכרה ב"הוצאות שהוצאו לשם טיפול בילד או השגחה עליו", היא שתיקון זה מבטל כליל את השפעתו של פסק דין ורד פרי.[21] לא הכול מקבלים פרשנות זו. עו"ד רו"ח רמי אריה פרסם מאמר מנומק, שבו הוא קובע:

בחינת הוראות התיקון ביחס להוראות המס בכללותן ולקביעות בית המשפט העליון בעניין ורד פרי בפרט, עולה כי התיקון אינו מחדש דבר ביחס להכרה בהוצאות המוכרות למס, לעומת המצב החוקי ששרר קודם לו. התיקון אינו משנה את היכולת להכיר בהוצאות הבית, נסיעה לעבודה וחזרה והוצאות להשגחה על ילדים באותו חלק יחסי הרלוונטי לייצור ההכנסה, כפי שהיה נהוג ו/או נקבע בפסיקה ואף בתקנות המס עד כה וממשיך לשיטתנו גם להבא. ... בראייה משפטית יש לראות את התיקון כמרחיב את מתחם ההוצאות שאינן מוכרות, אך לא כמשנה את עקרונות היסוד של המיסוי בישראל לרבות הוראות מקבילות בפקודת מס הכנסה, בתקנות המס ובפסיקה, לגבי הוצאות מעורבות בכלל.[22]

בעוד עו"ד רו"ח רמי אריה אינו פוסל את התיקון לסעיף 32 לפקודה, אלא מעניק לו פרשנות מצמצמת, עלתה בסוף אוגוסט 2009 דרישה לפסול כליל תיקון זה, בעתירה לבג"ץ שהגישה שדולת הנשים בישראל, בנימוק שהתיקון עומד בסתירה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק.[23] בפברואר 2011 משכה שדולת הנשים את עתירתה, בהמלצת בית המשפט, שציין:

למותר לציין כי המלצתנו לחזרה מהעתירה, ניתנה על אף אהדתנו לטיעוניה, כמסתבר מפסק-הדין שניתן בעניין על ידי בית משפט זה; רק בשים לב למשוכה החוקתית שראינו בחקיקת הכנסת שביטלה את תוצאות פסק-הדין, נקטנו עמדה זו. אין לנו אלא להביע תקווה, בשלב זה, כי לפחות הצעדים המעטים שנקבעו בחוק כדי להקל על משפחות תוך התחשבות בהוצאות הטיפול בילדים, ייושמו ויוגשמו.[24]