פסק דין ורד פרי | פסק הדין בבית המשפט המחוזי

פסק הדין בבית המשפט המחוזי

בפנייתה לבית המשפט הדגישה פרי את חיוניותם של המעון והמועדונית לעבודתה: "ברור כי אלמלא הייתי צריכה לעבוד ולהתפרנס, הייתי מעדיפה לבלות את זמני עם ילדיי, לפחות עד הגיעם לגיל בו הדין מחייב לשלוח אותם לגן, וגם אז הייתי בוחרת לשלוח אותם רק לשעות מצומצמות שהחוק מחייב, ולא לשעות ארוכות, כפי שהיו בפועל, מחוץ לבית."

פקיד השומה הציג שלל נימוקים לדחיית בקשתה של פרי:

המחוקק לא נתכוון להתיר ההוצאות האמורות ובחר במהלך השנים, בדרכים אחרות להביא בכלל חשבון נטל המס, את עול השמירה על הילדים למשל באמצעות קצבאות, נקודות קצבה ומתן נקודות זיכוי לאמהות עובדות שלהן ילדים קטינים. בלא הסדר מפורש בחקיקה אין מקום להתיר ההוצאה באשר היא הוצאה פרטית ולמצער הוצאה מעורבת שהתרתה אסורה. המדובר בהוצאה שאינה אינצידנטלית או הכרחית בייצור ההכנסה. לכל היותר מדובר בהוצאה שבקרן, דהיינו הוצאה הנחוצה קודם ליציאה לעבודה, לפני הפקת ההכנסה. הוצאות השגחה על ילדים נחשבות כהוצאה פרטית במתוקנות במדינות העולם. הקלות או הטבות בעניין זה הוסדרו במדינות אילו במעשי חקיקה מפורשים.

שופט בית המשפט המחוזי, מגן אלטוביה, קיבל את ערעורה של פרי.[11] בין השאר, קבע: "אלמלא שילדי המערערת היו נתונים בהשגחה ראויה בידי אחרים במשך שעות העבודה של הוריהם, לא היו יכולים המערערת ובן זוגה ליצור הכנסה". עם זאת הכיר השופט בכך שהשהייה במעון ובמועדונית אינה משמשת רק להשגחה על הילדים, אלא גם להעשרת עולמם, ובהתאם לכך קבע שיש להכיר במחצית התשלום למעון היום, בשני שלישים מהתשלום למועדונית, ובמלוא התשלום למטפלת בבית.

תגובת רשות המיסים

רשות המסים בישראל הודיעה על כוונתה לערער על פסק הדין, וציינה: "נכון לעכשיו, היות שצפוי להיות מוגש ערעור לא תיישם רשות המסים את פסק הדין".[12] זו גישה שגרתית של רשות המיסים, לפיה פסק דין הסותר את עמדת הרשות מיושם מיידית ביחס לנישום שבו עסק פסק הדין, אך יישומו על כלל הנישומים נעשה רק כאשר זהו פסק דין סופי, שלרשות אין כוונה או יכולת לערער עליו. יש החולקים על גישה זו.[13]

עם זאת, נערכה הרשות למימוש פסק הדין, ופרסמה את טופס 1304 שבו היה על ההורים לדווח על הוצאותיהם לטיפול בילדים.[14] בתחתית הטופס הדגישה הרשות: "אין בדרישת הנתונים כדי להוות הסכמת רשות המיסים להכרה בהוצאות טיפול בילדים".